לא מה שחשבתם. אנחנו הרי בענייני הורות לא?

אז איך חווה הילד היחיד (בינתיים) את חייו:

• אני מרכז העולם
• רוב רצונותיי מתגשמים במהירות.
• אני לא צריך להתאמץ, יש מי שטורחים עבורי.
• המבוגרים סביבי, מבדרים ומשעשעים אותי.
• מקדישים לי המון תשומת לב.
• מתלהבים מכל מה שאני עושה.

ומתוך כך, אני בונה לעצמי את תמונת עולמי, את השקפתי על החיים וזו תלווה אותי כל חיי. או שלא, תכף נראה.

זאת אומרת , שאם אנחנו , ההורים, נפנק, נשעשע, נמנע כל צער או צרה, נעשה בשביל הילד שלנו כל מה שרק ניתן , מתוך מחשבה כי בכך אנחנו הורים טובים ומשקיעים ועוד נחשוב כי הילד, כמו גמל, יוכל לאגור לשעת הצורך את כל הטוב הזה שהשקענו בו, טעינו ובגדול. העובדה כי הוא יחיד ולכם יש את הזמן והמוכנות להשקיע בו לא רלוונטית, משום שבסופו של דבר, העודף הזה יזיק לו.

הרי מגיע היום הגורלי הזה שבו נולד לו אח. והוא בהגדרה הופך להיות האח הגדול. גם אם הוא רק בן שנתיים.

אבל… האם הילד המקסים שלנו, הנסיך ושאר תיאורים ציוריים, מוכן ופנוי רגשית לקבל את האח החדש? ממש לא!  אין שום סיבה שמי שקיבל הכל על מגש של כסך יצליח פתאום להיות סבלני, ממתין, מתחשב, דוחה סיפוקים סדרתי או מתמודד בגבורה עם תסכולים.

סביר להניח כי הציפייה הברורה שלו תהיה כי למרות ועל אף שהתווסף “יצור” חדש למשפחה, תנאי חייו יישארו כשהיו. אחרת, זו הרעת תנאים וזו ממש לא אופציה בעיניו.

תשאלו בצדק, “אז איך נדע אם הוא מוכן או לא”? ובכן, הנה כמה שאלות שאתם יכולים לשאול את עצמכם.

(ובלי לחפף או להדחיק, אחרת זה לא שווה)

1. האם הוא יכול להעסיק את עצמו למשך כמה דקות בלי להזעיק אתכם?
2. האם כשאתם עסוקים בדבר מה כמו למשל שיחת טלפון, הוא תמיד (או כמעט תמיד) ינדנד וידרוש בדיוק אז תשומת לב?
3. האם הוא מצפה כי בקשותיו \דרישותיו יתבצעו באופן מיידי?
4. האם הוא יודע להעניק, לשים לב לאחרים או שהוא מרוכז רק בצרכיו שלו?
5. האם הוא מועיל ותורם בבית על פי יכולתו? ( שם בכביסה, מוריד מהשולחן, ושאר מטלות על פי הצורך ?)

בהתאם לתשובותיכם, אתם יכולים כבר להבין  מה עליכם לעשות.

1. לאמן אותו. לתת לו משימות שעליו לבצע בעצמו. לא להיות שם “בדום מתוח” בכל פעם שהוא קורא לכם.
2. “חמודי, אני משוחחת עכשיו בטלפון, בעוד 5 דקות אתפנה ואז אהיה איתך” ואכן לקיים את מה שהבטחתם, גם אם הילד כבר שכח.
3. לא להיכנע למניפולציות , בעיקר אם הן קולניות. הן נועדו להזעיק אתכם, אבל קיומן מייצר עריץ קטן בבית.
4. התחשבות היא ערך שניתן ללמידה. אם זהו ערך בעל משמעות עבורכם, העבירו אותו במסרים לילדים שלכם.
5. אם תהיו בהלך מחשבה של מציאת תפקידים מועילים עבור ילדכם, אני משוכנעת כי בכל יום ניתן לתת לילד תפקידים ומטלות.