בזמן האחרון אני פוגשת יותר ויותר הורים שמהלכים על ביצים בכל הנוגע להצבת גבולות לילדים שלהם.
מה קרה? ממה אתם מפחדים?
התשובה היא כי הורים חוששים בעיקר מכך שהילד יהיה לא מרוצה. וכדי שיהיה שקט תעשייתי הם מבליגים, מוותרים, מתרפסים, נכנעים.
הילדים שלכם\ שלי\ שלנו, לא נפגעים רגשית בגלל כעס או תסכול שלנו- הם נפגעים מכך שהכל מותר ושאין דין ואין דיין. הם נפגעים מכך שהם מתהלכים בעולם הסבוך הזה של יחסים בלי מורה דרך. אתם מורי הדרך שלהם לחיים.
ילדים מעריכים את המבוגר החזק ( בניגוד לכוחני) העומד מולם וגם בוטחים בו. ההיפך ממה שנוטים לחשוב.
ישנה דרך מצוינת להיות ביחסים טובים עם ילדים: לא לצעוק עליהם, בוודאי לא להעניש אותם, לא להתרפס בפניהם, אלא לעיתים לוותר ולעיתים אף להתעקש. תלוי בסיטואציה ובילד.
אבל, ישנם כמה עקרונות יעילים מאד שתקפים לכולם:
- עונשים הם פעולה לא יעילה (עובדה שצריך לחזור עליהם שוב ושוב)
- עשו הרבה ודברו מעט. הסבירו פעם אחת וצאו לפעולה. אל “תחפרו” לילדים במוח.
- דברו בשפה שמראה את מה שיש ולא את מה שאין. ביקורת-out. עידוד- in.
- עקביות היא מילת המפתח. החליטו על כללים מעטים אך הגיוניים והפעילו אותם באופן רציף. הילדים יבינו מהר מאד “מי נגד מי” ויתנהלו בהתאם. אף ילד לא עושה פעולות שאינן מביאות לו רווח.
- אל תתרגשו מבכי, קללות ו “לא רוצה”- כשלא תתנו להם במה- הם ייעלמו מאליהם.
- אל תוותרו על עצמכם, הזמן הזוגי שלכם ועל הרצונות שלכם. הילדים יעריכו אתכם כפי שתעריכו את עצמכם.
- התייחסו אל הילדים קודם כל כאל בני אדם שווי ערך . אל תשפילו או תעליבו אותם.
קצרים, צעירים, אבל שווים כבני אדם. בני אדם מושפלים יחפשו (וימצאו) היכן להחזיר לכם וזה תמיד!!! היכן שהכי כואב.
- תנו להם להיות מועילים ותורמים. מי שמרגיש נחוץ, מרגיש חשוב ובעל ערך.
- ובכלל, זכרו שכאשר אתם יוצרים שינוי, לפני שיהיה יותר טוב יהיה יותר גרוע. הילדים יעשו כל מאמץ לגרום להורה של אתמול (הכועס, המאבד שליטה, המתרפס) להגיב. ההורה האחראי, לא נכנע למניפולציות.
ועכשיו- להדפיס- לתלות על המקרר , לבחור כל שבוע משימה אחת ולבצע אותה עד הסוף.
ואני אפילו מרשה לכם לרוץ ולספר לחבר’ה . אולי גם הם “יידבקו”. מקסימום תרוויחו וגם הם.
שלכם
דורית סיון
