להלן סיפור קצר: הולך לו בן אדם ברחוב. פתאום תוקף אותו הרעב ובא לו מאד כריך עם טונה. חושב לעצמו,

להלן שיחה “עשירה” ו”מרגשת” בין הורה לילד. הגיל לא משנה:   מה העניינים? הכל בסדר. איך היה היום? כיף. אז

לא מה שחשבתם. אנחנו הרי בענייני הורות לא? אז איך חווה הילד היחיד (בינתיים) את חייו: אני מרכז העולם רוב

בזמן האחרון אני פוגשת יותר ויותר הורים שמהלכים על ביצים בכל הנוגע להצבת גבולות לילדים שלהם. מה קרה? ממה אתם

איזה משפט מעצבן. שומעים אותו מילדים צעירים ומתבגרים ואפילו מהילדים שכבר יש להם קרחת. כוווווולם רוצים כסף. לקנות, ליהנות ,

ילד לא נולד עם דף הוראות. בניגוד לכל מוצר חדש שאנחנו קונים ולפני השימוש קוראים את הוראות ההפעלה שלו, כשאנחנו

מכירים את “אלף פעמים אמרתי לך?” מכירים את הנדנודים הבלתי פוסקים שלכם בשפת הת’ ?  תלך, תביא , תנעל, וכו’?

בשעה טובה מסתיימת עונת החגים שבהם היו הרבה סעודות חג, משפחתיות אינטנסיבית, אחריות פחותה, שעות שינה הפוכות, תזונה ללא בקרה,

אז מה יש לנו: ילד אחד מעצבן + הורים בעצבים = יחסים מקולקלים. ובמילים אחרות: ילדים עושים פעמים רבות מעשים

סוף השנה עבור רובנו הוא תקופה מלחיצה במיוחד. אנחנו צריכים לדלג בין מסיבות, קניית מתנות, כתיבת ברכות, אפיית עוגות ועוד כהנה וכהנה. המסגרות הרגילות