איזה משפט מעצבן.
שומעים אותו מילדים צעירים ומתבגרים ואפילו מהילדים שכבר יש להם קרחת.
כוווווולם רוצים כסף. לקנות, ליהנות , לצרוך. כן, מחיר חברת השפע.
בואו נצא מנקודת השקפה (חלומית…) שאין לנו מגבלות כספיות. האם גם אז ניתן לילד שלנו את כל שיבקש? ( התשובה היא לא!!!)
למה?
כי זה משחית, כי זה לא ערכי. כי גדלים מזה ילדים מקולקלים. בני אדם פחות טובים. כן, עד כדי כך. אותם ילדים, שהופכים לבוגרים מרגישים עצובים ומסכנים אם נגזלים מהם התנאים שהורגלו אליהם. האם אתם יכולים להבטיח להם שלעולם לא יצטרכו לחסוך? שתמיד יהיה להם כסף? ממש לא.
מה רצוי? לתת לילדים כבר מגיל 6 , כסף כיס. בהתחלה שבועי ולאחר מכן חודשי.
כן, בכסף שלו הילד יכול לעשות כרצונו. יכול לבזבז אותו ביום אחד, יכול לחסוך ולקנות בסוף משהו שווה. אבל… חשוב לזכור כי זה הכסף שלו והוא המחליט עליו.
ומה לומד ילד שמקבל דמי כיס:
לקחת אחריות
להחליט החלטות,
לתכנן פעולות לטווח ארוך.
לבחור.
לדחות סיפוקים.
ברגע שאנחנו המבוגרים מונעים, מחליטים, מטילים עליו וטו, מנענו ממנו את הלמידה ואת כל המעלות שמניתי קודם.
העולם המודרני מציע לנו המון פיתויים. כולם עולים כסף.
לכן רצוי כי החינוך הפיננסי יתחיל מוקדם ככל האפשר.
גם מתבגרים, חשוב שיקבלו דמי כיס שאיתם יצטרכו לשלם עבור הבילויים שלהם. או אז, הם יצטרכו לבחור לאן ללכת, כמה להוציא. שעור מדהים לחיים.
ילד שמקבל דמי כיס ויודע מה הם הכללים הבאים איתם לא יאמר לנו יותר- “תביא לי כסף.”
וכמו שאני אומרת תמיד- כדי שכל זה יפעל, אתם ההורים חייבים להיות עקביים . רק כשהכללים יהיו ברורים לכם, הם יהיו ברורים גם לילדים שלכם והיישום- קלי קלות.
ובהתאמה לחג החנוכה, ילדים רבים מקבלים המון כסף עכשיו. וזוהי הזדמנות פז להתחיל את בית הספר של החיים עכשיו. את “בית הספר” תעשו להם בבית, לא מול מדף הפיתויים בחנות. הרבה קודם. שיעור לחיים “על רטוב” זה הכי טוב.
חג שמח.
דורית סיון.
